פסק-דין בתיק תא"ק 3120-12-10 - פסקדין

1.     המשיב (להלן: " הבנק") הגיש תביעה בסדר דין מקוצר על סך 384,791 ש"ח כנגד המבקשים. המבקשת 1 (להלן: " החברה") קיבלה מהבנק שתי הלוואות ביום 31.8.10. המבקשים 2 ו -3 (להלן: " הערבים") ערבו לכל חובותיה והתחייבויותיה של החברה בהתאם לשני כתבי התחייבות וערבות להחזרת הלוואה. המבקש 2 (להלן: " הערב") היה במועד החתימה על כתב הערבות בעל ענין בחברה. המבקשת 2 (להלן: " הערבה") היא אשתו של הערב. החברה הפרה את התחייבויותיה ולא פרעה את תשלומי ההלוואות לפיכך העמיד הבנק את יתרת סכומי ההלוואה לפרעון.

2.     הערב הגיש בקשת רשות להתגונן ותצהיר בתמיכה לבקשה. טענת הערב בשם כל המבקשים היתה כי החברה נקלעה למוגבלות בשל חובות אבודים בסכומים משמעותיים. הערב ציין כי החובות האבודים היו בסדרי גודל של מיליוני שקלים. הערבים קיבלו החלטה להגיע להסדר עם נושיהם ובכללם הבנק, כאשר לצורך כך העמיד שתי דירות בגני הדר וכן חנות בבני ברק למימוש, כאשר מלוא התמורה אמורה היתה לעמוד לטובת הנושים, למעט סכום לבנק ירושלים אשר לו היתה משכנתא על הנכסים. הערב הצהיר כי פנה לבנק, כמו לבנקים נוספים, ועלה בידו להגיע לכלל הסדר. על פי ההסכם עם הבנק אמור היה הערב לשלם סך של 120,000 ש"ח עד ליום 30.10.10 כאשר היתרה אמורה היתה להיפרש על פני תקופה של 60 חודשים. הסכומים שצריך היה לשלם אמורים היו להגיע ממימוש נכס בבני ברק, שהוא נכס מורכב למכירה, משום שמכירתו גררה מחלוקת משמעותית ממס שבח. הערב טוען כי הבהיר במועד חתימת החוזה לבנק כי יקח זמן עד אשר הסכומים יגיעו. עוד הוא מציין כי בנק מרכנתיל המתין בסבלנות למימוש הנכס בעוד שהבנק העמיד את החוב לפרעון מיידי ולכן בנסיבות אלה מן הראוי כי הבנק ימתין למימוש הנכס בבני ברק.

3.     הערב עמד לחקירה נגדית על תצהירו ולאחר הדיון הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

4.     בסיכומי תשובה שהגישו המבקשים הם הודיעו כי הם אינם מתנגדים כי ינתן פסק דין על ידי בית המשפט ברוח ההסדר מיום 26.8.10 דהיינו המבקשים ישלמו סך של 120,000 ש"ח תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין ואת יתרת ההלוואה בסך 268,400 ש"ח יפרעו בתשלומים חודשיים כפי שסוכם בהסכם מיום 26.8.10.

דיון והכרעה

5.     הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) וב ע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. אולם כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו ( ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265). אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).

6.     המבקשים אינם כופרים בחוב ואינם כופרים בחבותם לפרוע אותו. טענתם היא שאמנם בהסכם נכתב תאריך לתשלום סך של 120,000 ש"ח עד ליום 30.10.10 וכן הסדר תשלומים לשישים חודשים, אולם תשלומים אלה היו מותנים במימוש נכס מקרקעין בבני ברק ולכן ניתן לדחות את התשלומים משום שהנכס טרם מומש.

7.     בסיכומי התשובה שהגישו מיום 15.6.11 הסכימו המבקשים כי ינתן פסק דין ברוח ההסדר. הבנק לא הגיב לסיכומים אלה והצדדים לא הודיעו כי הגיעו להסדר פשרה בעקבות סיכומי התשובה וכי הם מוכנים כעת לחזור להסדר שהופר, ולכן אין מנוס ממתן פסק דין בתביעה.

8.     למעשה טענת המבקשים כי טענה  בעל פה כנגד מסמך בכתב. אכן נפסק כי בשלב הדיון בבקשת הרשות להגן אין חוסמים את דרכו של המבקש בהעלאת טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, אולם הלכה זו סוייגה על ידי בית המשפט העליון בכך שטענה זו צריכה להיות "טענה טובה" (ראו ע"א 462/88 בן צבי נ' בנק המזרחי פ"ד מד (1) 127,130.

9.     הטענה בעל פה מסתמכת על הבהרות שנעשו בהתכתבות מיום 16.8.10, שקדמה לחתימת ההסכם (ההסכם נחתם ביום 26.8.10), כאשר בסעיף 2 לאותו מכתב נכתב כי תנאי למימוש החנות הינו הסדרת סוגיית המס אשר טרם הוסדרה, ועל כן על מנת לתת זמן סביר למימוש החנות במחיר ריאלי נתבקשה הסכמת הבנק להעברת הסכום של 120,000 ש"ח עד ליום 30.12.10. אין מחלוקת כי לא נתקבלה הסכמת הבנק לשינוי התאריך והתאריך הכתוב בהסכם נותר 30.10.10. יש לציין כי בפועל גם המועד הנוסף שהוצע במכתב 30.12.10 חלף והסכום לא שולם וכך גם ב - 6.4.11 (מועד הדיון) וכך גם במועד הגשת הסיכומים.

10.            לא ברורה התנהלותם של המבקשים, כאשר כבר במועד הגשת התצהיר הצהיר המבקש "כי בשלו התנאים למימוש ההסדר עם המשיב וכי הוא תקווה כי יעלה בידו להסדיר את זה עד למועד הדיון" (סעיף 14 לתצהיר מיום 9.1.11). כאשר בחקירה הנגדית נשאל האם הנכס נמכר והאם בעקבות המכירה שולם לבנק הסכום הנדרש והוא ענה כי הנכס נמכר אך הוא קיבל סכום זעום ולכן לא ביצע את ההסדר ולא שילם לבנק את ה 120,000 ש"ח. מכאן שנראה שהמבקשים לא עמדו בתנאי ההסדר עמם לא בזה הכתוב, לא בזה שביקשו בכתב קודם להסכם ואף לא בשלב מאוחר יותר לאחר שכבר מכרו את הנכס. לפיכך טענת הגנה זו של הסכמה למועד אחר אינה טענה טובה.

11.בסיכומי המבקשים נטענו שתי טענות חדשות שלא הובאו בתצהיר האחת כי הערב פנה לב"כ המשיב בבקשה להגיע עמו להסדר לגבי תשלום 120,000 ש"ח אולם כל פניותיו נדחו. צודק ב"כ המשיב בתגובתו כי הטענה לא הובאה במסגרת התשתית העובדתית לבקשה. ויתר על כן, כפי שציינתי לעיל לא ברורה התנהלות המבקשים ולו אכן רצו לשלם 120,000 ש"ח לבנק הרי יכלו לעשות זאת בדרכים שונות לרבות הפקדה בקופת בית המשפט. טענה נוספת חדשה היא העדר התראה בפני נקיטת הליכים משפטיים. טענה זו לא הועלתה בתצהירו של המבקש. אף לגופו של ענין אין לקבלה משום שבהסדר שנחתם בין הצדדים ביום 26.8.10 נכתב בסעיף 7 כי היה והמבקשים לא ימלאו אחר התחייבות מהתחייבויותיהם יתרת החוב תעמוד לפרעון מיידי והבנק יהיה רשאי לנקוט בהליכים משפטיים לגביית יתרת החוב ולא נכתב כי נדרשת התראה מוקדמת לשם כך.

12.            לפיכך, אני דוחה את בקשת הרשות להגן.

סוף דבר

1.     אני דוחה את בקשת הרשות להתגונן.

2.     המבקשים ישלמו לבנק את סכום התביעה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בהסכם ההלוואה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

3.     המבקשים ישלמו לבנק הוצאות בסך של 4,900 ש"ח וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 19,000 ש"ח.

ניתן היום,  ח' אלול תשע"א, 07 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: